חרדל לבן הוא ממשפחת הממשפחת המצליבים : בזכות שמני החרדל החרפרפים שבו. בקיץ נכין ממרח חרדל טעים  מזרעיו. כשהשיח מתייבש הוא נראה כמו קוצים מדובללים. הענפים יבשים ופירות דמויי תרמילים שעירים תלויים עליהם. איסוף הזרעים די מאתגר וסזיפי.

חרדל כתרופה
משמש להגברת השתנה, להסדרת וסת, להקלת כאבים ראומטיים, ולהורדת חום. מתברר שפיתגורס המפורסם גם המליץ על טיפול בעקיצות עקרב בחרדל!

זרעי החרדל נחשבים לתבלין בריא.
בספרות המשנה והתלמוד נזכר החרדל פעמים רבות, גידלו אותו כירק-מאכל. היו נוהגים להשתמש בעיקר בראשי הגבעול ובעלים בבישול ובכבישה: "אמר רבי יהושע מימי לא לא גס ליבי לומר לאדם צא ולקט לך תמרות של חרדל וכבוש והוי פטור מן המעשרות" (תוספתא, מעשר ראשון ג').
כבר נאמר במסכת ברכות "הרגיל בחרדל אחד לשלושים יום, מונע חליים מתוך ביתו. אבל לא בכל יום, מפני שהוא מחליש את הלב" 
זרעי החרדל שימשו "כמשקולת מידה": "אפילו כעין החרדל ובפחות מכן…" (נידה ה',ב').

למה חרדל דיז'ון? 
החרדל מפורסם בזכות הממרח צהוב, החרדל “דיז’ון” בזכות  העיר הצרפתית שהייתה מרכז ייצור החרדל העולמית, עוד מהמאה ה-13 
המתכון העתיק לממרח האהוב מופיע כבר ב”דה רה קוקווינאריה”, ספר בישול רומאי מסוף המאה ה-4. המתכון שם כלל זרעי חרדל טחונים, פלפל, קימל, עירית, זרעי כוסברה צלויים, שמיר, סלרי, תימין, אורגנו, בצל, דבש, חומץ, שמן ו.. רוטב דגים.
כיום מוותרים על הרשימה הארוכה ומכינים את הממרח בפשטות

תכלס מה עושים?

שלב ראשון
נצא לשדה עם שקית בד או ציפית ישנה ומזמרה, נחפש שיחים יבשים  נגזום ונכניס לשקית ענפים בזהירות. צריך להיזהר שהתרמילים לא יפתחו והזרעים יפלו. נדחוס את הענפים פנימה.
שלב שני
חשוב לאסוף כמות גדולה של זרעים, אפשר לדרוך על הבד (השקית) ברגליים.
שלב שלישי
 נמעך את השקית עד כמה שניתן כדי למיין ולהפריד את הזרעים מה מהענפים והתרמילים.
חשוב לשבור את התרמילים שנשארו שלמים- זאת ניתן לעשות ע”י כתישתם כשהם עוד בתוך השקית, או העברה לקערה גדולה.
שלב רביעי
ננשוף כדי להפריד את המוץ עד כמה שניתן , אח"כ נשפוך מעט על צלחת בזווית כך שהזרעים יתגלגלו למיכל איסוף קטן 
שלב חמישי 
נאסוף את הזרעים (כדי לאסוף מספר כפות יש לעבוד קשה… )
למעלה המתכון