גלגולם של תפוחי האדמה -לכבוד ל'ג בעומר

קצת היסטוריה 

בשנת 1537 הגיעה משלחת  ספרדית לפרו במטרה למצוא זהב. הם שמו לב שהילידים, אוכלים פקעות מוזרות וזורעים (או שותלים) אותן באדמה לא פורייה. 
כשחזרו לספרד לקחו עימם פקעות של תפוחי אדמה. והשאר היסטוריה …

איך הם נפוצו באירופה?

תפוחי אדמה  נמכרו בסביליה בשנת 1573. משם הם הגיעו  לאיטליה, וכונו בתחילה "טארטופולה" = כמהין קטנות. הם לא ניחשו כי ה"בולבוס"  החדש יהיו למזון הזול והנגיש ביותר שימנע רעב מעניי אירופה.
בשורת  תפוחי אדמה עברה מספרד ופורטוגל לאירלנד. בשנת 1600 החלו לגדל תפוחי אדמה בדרום אירופה, ארה"ב ובמזרח. 

לא קלה הייתה דרכו של תפוח האדמה

להגיע להכרה בעולם הישן, כ-250 שנים ארכה היקלטותו הלגיטימית של תפוח האדמה.
בצפון אירופה: גרמניה, רוסיה וצרפת סרבו לאכול את הבולבוס, הוא נחשב נחות ומתאים לבהמות. (כנ"ל העגבניה) שם הוא  שימש אצל העשירים במקרה הטוב לקישוט.
האירים היו ראשונים לאמץ אותו בהצלחה ולפתע היה לעניים אלה שהיו משועבדים לאנגלים, מה לאכול ובשפע.
עובדה זו  גרמה למשפחות לגדול ומספר האירים גדל בעקבות גידולי  תפוח האדמה, שהפך למאכל העיקרי באירלנד.

האסון שקרה באירלנד בעקבות מחלת הכימשון

לאחר כ- 200 שנה הפכה התלות בתפוח האדמה לרועץ כאשר מחלת הכימשון  גרמה למחלה שגרמה לריקבון של תפוחי האדמה. כתוצאה מכך פרץ רעב גדול, במשך מספר שנים מתו כמיליון אירים. שני מיליון מהם היגרו לדרום אירופה ובעיקר ולאמריקה, ביניהם הייתה משפחת קנדי. יש אומרים שסימני המגפה ההיא ניכרים  באירלנד עד היום.

נחזור לשנת 1700 באירופה. ברגע שהחליטו  מושלי הארצות צרפת גרמניה ורוסיה להפיץ ולגדל את תפוחי האדמה בארצותיהם, החל מבצע מתוחכם (לימים ההם) כדי לפרסם ולהפיץ אותם. 
מארי אנטואנט התקשטה בזר מפרחיהם על ראשה, והקיסר הגרמני פרידריך בגרמניה חייב את האיכרים לשתול תפוחי אדמה בשדותיהם.

מי היה אחראי מהפכה בגלגולם של תפוחי האדמה?  

 אוגוסט פרמנטייה  נפל בשבי הגרמני במלחמת צרפת־פרוסיה. הוא נאסר שנים רבות בגרמניה. שם היה המזון העיקרי פקעות תפוחי אדמה אשר חולקו לבהמות ולשבויי מלחמה.
להפתעתו, גילה פרמנטייה שאלה שאכלו את תפוחי האדמה, נותרו במצב בריאותי מצוין: הם גם שבעו  וגם זכו לאספקה סדירה של ויטמינים ואבות המזון.
עם שובו לצרפת יצא  למסע שיווק פרטי של תפוחי האדמה, שיוכלו להציל את העניים בצרפת ממוות. בכך סייעו לו השכלתו כרוקח.

הקמפיין של פרמנטייה יכול להילמד גם כיום בכל בית ספר לפרסום: הוא אירגן  מסיבות לסלבריטאים, נשף בחצרם של לואי ה־16 ומארי אנטואנט; שהיה כולו בסימן תפוח האדמה…
האורחים קושטו בפרחי הצמח, וכל המנות שהוגשו הכילו את הפקעות הללו בווריאציות שונות.
אך נשפיות התפוד היו רק צד אחד של מסע הפרסום שערך פרמנטייה. בפאתי פריז הוא טיפח שדה גדול, ובו גידולים נסיוניים של תפוחי אדמה מזנים שונים, והציב סביבו שמירה. לכאורה, כדי למנוע גניבת סודות מקצועיים; למעשה, השומרים הוצבו סביב פרצות שקראו לגנבים. לא סתם קראו – הזמינו, פיתו, משכו בחבלי קסם איכרים שהסתננו לשדה המסתורי בחסות החשיכה (בעידודו המכוון של פרמנטייה, כמובן), טעמו וגנבו את הפרי – כלומר הירק – האסור. כך הפך הגידול המושמץ ביותר ללהיט חם וטעים.

גידול המסחרי של תפוחי אדמה

לקראת ל"ג בעומר, בו אנחנו אוכלים תפוחי אדמה "מדורה"  מעניין לקרוא את הסיפור הזה. בארה"ב החלו לגדל את תפוחי האדמה בצורה מסחרית במדינת איידהו הנחשבת למדינת תפוחי האדמה עד היום וישנו גם זן בשם איידהו.
במדינה זו נמצא מוזיאון תפוחי האדמה במבנה ששימש  בעיירה BLACKFOOT  כתחנת רכבת להובלת התפודים וננטש.
תפוחי האדמה, המיטיבים לצמוח גם באקלים קר, המשיכו והשתלטו  במאה ה 18 על ארצות בנלוקס וסקנדינביה. אולם ככל שגברה הפופולריות שלהם, ירדה קרנם בקרב האצולה. הם שוב  הפכו למזון נחות, המסמל עוני ודלות.

בשנת 1855 צייר וינסנט ואן גוך את הציור  "אוכלי הבולבוסין", ציור קודר של משפחת איכרים הולנדים האוכלים תפוחי אדמה ולוגמים תה.
(The Potato Eaters), או "אוכלי תפוחי האדמה", הציור מדכא, חשוך וכהה. הוא צייר את הדמויות כגסות וכעורות, גם מתוך תחושותיו באותה תקופה, מתוך החלטה אמנותית לייצג כך את בני המעמד הנמוך.
הסיבה היא שוינסנט ואן גוך רצה לתאר איכרים אמיתיים, שאוכלים באותן ידיים שבהן עבדו את האדמה ואספו את תפוחי האדמה. לדבריו אלה אנשים ש"הרוויחו את מזונם ביושר". בציור הם אוכלים תפוחי אדמה לאור מנורת הנפט, בקומפוזיציה סוגרת ואף מאיימת.

מי אתם תפוחי האדמה?  

1
תפוחי האדמה שייכים למשפחת הסולניים שרבים בה הצמחים הרעילים. הצמח עצמו תורבת ע"י  הילידים בהרי האנדים מהצמח סולנום הפקעות לפי יותר מ 8 אלפים שנים.
2
תפוחי האדמה שאנו אוכלים אינם זרעים ולא פירות, אלא פקעות הגדלות על קצות ענפים תת-קרקעיים. מהפרחים היפים מתפתחים פירות רעילים.
בזמן חשיפת הפקעות לאור, נוצר בהן החומר הרעיל סולנין שמצטבר בקליפה בעיקר. פקעות שמצטבר בהן סולנין ניכרות גם בכך שהן מוריקות. אין להשתמש בפקעות שהוריקו בזמן האחסון.

3
עדות טובה לכך שהפקעת היא גלגול של גבעול נוכל למצוא בכך שבכל פקעת מצויים ניצנים (ניצנים אלה יכולים ללבלב גם בעת אחסון במטבח).
4
כאשר מסתיים מחזור החיים של הצמח מעל פני הקרקע, נשמרות הפקעות בקרקע. בעונת הגידול הבאה הניצנים גדלים ומתפתח צמח חדש. במקביל מתרוקנת ומתנוונת הפקעת הישנה.

5
תפוחי האדמה אינם בררניים בגידול, הם יכולים לגדול בגבהים ובאזורים קרים, די להם בלוחות גבוהה,
אורך חיי המדף שלהם ארוך במיוחד, הכנתם נעשית בקלות ללא הכנות מורכבות, בכל הצורות האפשריות: בישול טיגון אפיה ועוד,  ובקלות וללא השקעה רבה.

6
רק 29 אחוזים מהגידולים משווקים למאכל כשהם טריים. מהשאר מייצרים מוצרים אחרים: בעיקר עמילן וכוהל. בעבר שימש  כוהל תפוחי אדמה כבסיס לייצור וודקה.
7
גידול תפוח אדמה מדורג במקום הרביעי ברשימת הגידולים הנצרכים ביותר בעולם אחרי אורז, חיטה ותירס. הוא מהווה מצרך בסיסי בקרב בני אדם בחלקים רבים בעולם, במיוחד במזרח אירופה ובאסיה, ויש לו תפקיד חשוב בשמירה על הביטחון התזונתי, במיוחד באזורים עניים.
8
תפוח אדמה מהווה חלק ממזון של חיות משק. כמו כן בתעשיית התרופות נעשה שימוש בעמילן שמקורו בתפוח אדמה
9
לפקעות תפוח האדמה אין כל קשר בוטני לבטטה, למרות המראה החיצוני הדומה והעובדה ששתיהן מתפתחות באדמה. הבטטה משתייכת למשפחת החבלבליים 

10
תפוחי-אדמה מספקים סיבים תזונתיים, אנרגיה, ויטמין B  , C ואשלגן ומכילים מעט מאוד נתרן. אחד מיתרונותיהם הוא עיכול מהיר, ולכן הם יעילים לכל מצב של רגישות במערכת העיכול. 
תפוח אדמה בינוני אפוי גדול מכיל 200 קלוריות.

11
הזנים העיקריים שמגדלים בארץ הם:
מונדיאל – זן בעל קליפה בהירה, המתאים בעיקר למילוי ואפייה.
דזירה – זן אדום קליפה, מצוין לטיגון וצ'יפס, טוב מאוד לאפייה או מילוי. מתאים גם לבישול ומרק.
ניקולה – זן המיועד בעיקר ליצוא. חלק גדול מהתוצרת משווק כ"בייביס" (תפוחי-אדמה קטנים).
ויוולדי – זן יצוא מובהק, שהולך ותופס את מקומו בשוק. מצוין למילוי ואפייה, טוב מאוד לבישול ומרק.
ווינסטון – מצטיין בפקעות גדולות, בעל מראה יפה, קליפתו בהירה ומבריקה, מתאים למילוי ואפייה וכן לבישול ומרק.
לאורה – זן אדום קליפה, מתאים לטיגון וצ'יפס, טוב גם לאפייה ומילוי.
מדי שנה נבדקים כ-50 זנים חדשים. כל זן נבחן במשך 3 שנים, ועל בסיס התוצאות, מתקבלות החלטות על קידום ופיתוח זנים חדשים.
בארץ מגדלים תפוחי-אדמה בשתי עונות גידול עיקריות: עונת האביב ועונת סתיו-חורף, לשימוש מקומי וליצוא.
יצוא תפוחי האדמה מהנגב המערבי הסתכם  בשנת 2004/5 בשיא של 64 אלף טון.
מדינת איידהו הינה הראשונה בה גידלו ומגדלים עד היום 30 אחוזים מהכמות הנצרכת בארה"ב תפוחי אדמה,  וישנו הזן המפורסם בשם איידהו.

12
חומר הריבוי של תפוחי-אדמה שונה מזרעים של ירקות אחרים, אין המדובר בזרעים אמיתיים אלא בשימוש בפקעות הזהות לפקעות הנאכלות, המוגדרות בוטנית כ"גבעול תת-קרקעי מעובה". אורך החיים של חומר הריבוי לתפוחי-אדמה קצר בהרבה מאורך החיים של זרעים אמיתיים ונמדד בחודשים ספורים.

13
תרבות והכנת זנים חדשים נעשה רק דרך זרעים שמייצרים  הפרחים

14
ביחידת שדה, בו גדלים  תפוחי האדמה מייצרים יותר מזון פר יחידה מאשר כל גידול מרכזי אחר.

15
בעונה הבוערת של הקטיף באיידהו , כשהקטיף היה עדיין ידני, היו מאשרים חופשות בבתי הספר על מנת שהנוער יסייע בעבודה, (ראו צילום של נערות יפות בגלריה ) 

16
בארה"ב (במדינת איידהו כמובן) קיים מוזיאון תפוח האדמה  במיקום בו הייתה בזמנו תחנת הרכבת ששינעה את התפודים לרחבי ארה"ב. המוזיאון קטן ונחמד שמסביר ומציג בסרטונים ובמוצגים את התפתחות והשפעת תפוחי האדמה  בעולם .
במקום מוצג פוסטר בו מככבת השחקנית מרילין מונרו, לבושה  ב"שמלת שק" בשדה ומפרסמת את תפוחי האדמה… 
אם אתם מזדמנים לעיירה BLACK-FOOT , סורו למוזיאון , בבית הקפה הקטן מגישים תפוחי אדמה טעימים כולל תוספות במחירים סימליים.