כף-אווז מי את?

הצמחים שייכים למשפחת הירבוזים

למספר מינים ממשפחת הירבוזיים נודעת חשיבות כלכלית. מינים שונים תורבתו ומשמשים למאכל, כמו שורשי הסלק, עלי התרד וזרעי כף-אווז הקינואה. מיני בר שונים משמשים כצמחי מאכל ורבים הינם עשבים רעים בשדות חקלאיים ובגינות. יש המשמשים כצמחי גינון נפוצים (למשל, צלוסיה  (כרבולת התרנגול…).
הזרעים משמשים כמזון לעופות ומכאן השם האנגלי לצמח – Fat Hen = תרנגולת שמנה. עם זאת, הצמח נחשב לבעל איכות נחותה לבקר ועלול לגרום לפגיעה בהמוגלובין של הפרות.

איך נזהה אותם ומה נכין מהם?

כף אווז לבנה
צמחים חד שנתיים קרחים וגבוהים,  צורת העלה (מזכיר כף-אווז) , שינון שולי העלה בלתי מדוייק, ולרובם העלים משירים אבקה לבנה … בהמשך יפרחו פרחים קטנטנים בצבע ירוק שיחנטו פירות.
בעלים אוז גבוה של ויטמין C,  ניתן להשתמש בעלים הצעירים כמו שמשתמשים בתרד , לשייקים, כתוספת למרקים ולקציצות טעימות ומזינות (מתכון בהמשך)
בעלים ובזרעים יש ספונינים ולכן ניתן לאכול אותם חיים אך בכמות מועטה. ניתן לטחון את הזרעים ולהוסיף לקמח ליצירת לחם, דבר שמקובל באפריקה.
בחודשי האביב והקיץ  מלאים צידי הדרכים, בגינות מושקת ובאשפתות בצמחים אלה, ניתן ללקט כף-אווז בקלות.

זהירות !!!
הצמח מכיל ספונינים העלולים לגרום לבחילה ולגירוי מערכת העיכול. האבקנים עשויים לעורר את קדחת השחת. מסיבות אלה אנו ממליצים תמיד להשתמש בזהירות ובכמויות קטנות על מנת להבין איך הגוף שלנו מגיב לצמח. 

יש לזכור את הסיסמא 
אם לא מזהים ב100 אחוזים לא אוכלים